בקרון החתום הובל פוגל אל אושוויץ מדרנסי שמצפון לפריז.
זוהי הביוגרפיה שהוציא דן לאור למשורר והסופר, בסדר הזה, דוד פוגל. אני לא קורא שירים, אבל הספרים שכתב פוגל, חיי נישואים ורומן וינאי, היו לא פחות מפנומנליים. פוגל נולד בסטנוב שבאוקראינה, דיבר פולנית, גרמנית, צרפתית ולמרות כל אלה כתב בעברית ומאוחר יותר תרגם שירים גם ליידיש. אדם רב לשוני מוכשר, שלא עסק בשום משרה בחייו.
פוגל נולד ב-1891 ובטרם מלאו לו 53 כבר הובל ברכבת לאושוויץ וחייו באו אל קצם. פוגל עבר בחייו לא מעט. בעצמו חולה שחפת נישא לאילקה חולת שחפת קשה אף היא. חייו עם אילקה לא היו מהטובים, בלשון המעטה, ובין בית מרפא אחד לשני, הכיר את עדה נדלר אהבת חייו, לה נישא בעודו נשוי לאילקה המאושפזת באוסטריה, בביקור של שניהם בתל-אביב. עדה ודוד שקלו להשתקע בפלשתינה, אלא שפוגל, שכאמור לא עבד בחייו בשום עבודה מסודרת, למעשה, גם לא בעבודה לא מסודרת, לא מצא פה את מקומו וחזר לפריז.
בעודו מחפש בצעירותו את מקומו באוקראינה ולא מוצא, פוגל עובר לאוסטריה והופך לחשוד לאפשרות לפגיעה במאמצי המלחמה בהיותו כביכול רוסי המצוי באוסטריה, המצויה במלחמה הגדולה. כחשוד הוא נכלא זמנית, מחפש כל חייו מקום לגור בו, קרנות שיתמכו בו כמשורר המפרסם גם בישראל וגם בכל מדינה בה הוא נמצא, ומוצא קשרים בעיקר יהודיים. לאחר המלחמה הגדולה הוא מנסה מזלו בפלשתינה, כאמור, מוצעת לו משרת מורה, אבל הוא לא רואה עצמו נכבל למקום עבודה קבוע. איש כלבבי.
באין משרה במדינה הנאבקת על דמותה בשנות העשרים של המאה העשרים, פוגל שב לצרפת, נושא את עדה, שכלל לא ברור אם זו ידעה שהוא כבר נשוי. בחלוף העתים נולדת תמרה הבת, נמסרת לפנסיון לגידול באשר עדה עוברת לגור בבית מרפא לחולי שחפת. פוגל נותר בפריז לכתוב שירה ואת ספרו הבלתי גמור, רומן וינאי.
אט אט מצטברים ענני מלחמה על אירופה, שוב נכלא פוגל כחשוד והפעם כאוסטרי לשעבר בצרפת, כשהוא נטול אף אזרחות צרפתית, שהיתה יכולה להגן עליו. זהו פוגל, שלא עבד מימיו, שלא התגרש בעודו נישא בשנית, שלא דאג לשום אזרחות שיכולה היתה להצילו, שחיפש תמיד היכן לגור וקרן שתתמוך בו בכמה פרנקים/שטרלינגים. אם זה יישמע כביקורת עליו, הרי בעולם אידאלי, אדם מוכשר כמו פוגל בשירה ופרוזה היה מקבל תמיכה לכל חייו וחי כנישא באדם. אנחנו לא בעולם כזה ובספק אם נהיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה