חיים סבתו אמנם עלה ממצרים, אבל משפחתו מיוצאי חלב שבסוריה, מה שמכונה אר"ץ (ארם צובא). זוהי קהילה ותיקה ובזמנים עברו היתה מהמבוססות ואנשיה מהמקובלים באזור. סיפור יפה רקח לנו סבתו.
אין עברית כזו יותר.
רוב יושבי הקהילה היו דתיים. החינוך היה דתי, אורחותיהם דתיים, אבל זה לא מנע מהם חיים רגילים, חיי עבודה של מסחר ואומנות. כחוט השני אנו מלווים את משפחת שפורטה, ספורט בצרפתית, שהרי הסיפור עובר גם בחלב, גם בפריז, מעט בארה"ב וקופץ ביניהם. הרי גלגל חוזר הוא.
ורצוי שעברית כזו נקרא יותר.
רוב הסיפור עוסק במשפחת שפורטה, בז'אק האב ורשל אשתו, להם שלושה ילדים. הגדול ראשו במסחר ולשם הוא פונה ומצליח ביותר בבית המסחר לבדים. הקטן, ששמו מתקצר והופך למקס ספורט בהגיעו לפריז, תחת כנפיה הקצרות מדי של אחותו המצויה שם זה זמן, מתחבר למפלגה הקומוניסטית ומסיים כמזכירו של סארטר. כן, ז'אן פול סארטר. מקס הוא תלמיד חכם קודם כל, אבל הדת ממנו והלאה, מצב העניים בראשו.
כל זאת בעברית ללקק את האצבעות.
והזמנים הם זמנים לוהטים, קיץ 68' בפריז, התנגשויות עם המשטרה וחברות עם דני האדום המפורסם, מנהיגם של חלכאים ונדכאים. המשטרה עוצרת כמובן את מנהיגי המהומות וכדי שלא יאונה כל רע למקס ספורט, בן חלב לשעבר, שהתפקר וחצה את הכביש כדי להגן את מי שידם לא משגת הגנה, השיג הגנה לעצמו תחת כנפי סארטר.
השוו את העברית של סבתו לעגנון. סבתו יותר קריא.
אבל ההפתעה הגדולה באה באחרית הדבר לספר הצנום הזה. סבתו מספר על כתיבת הספר, על הריאיון שבא בעקבות הספר ועל הדמיון שבין הספר למאורעות אמיתיים במציאות. סבתו אמר שהוא רק סופר ומהרהורי לבו כתב. אלא שקשה להפריד הכתיבה מהאמת והסיפור רק התעצם, לא שהוא היה חלש מלכתחילה.
ועם עברית כזו לא צריך תירוצים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה