אל-אסווני
לא חדש לי. קדמו לו בין יעקוביאן ומועדון המכוניות של מצרים, כל אחד ראוי בדרכו.
זה השלישי המתורגם לעברית והוא כנראה הפחות טוב מהם.
צורת כתיבה אחידה יש לאל-אסוואני: כל פרק עוסק בדמות אחת, מה
שיכול לעיתים לבלבל ואכן מבלבל בהתחלה. דמויות לא מעטות ממלאות את הספר, העוסק
במהפכה במצרים ב-2011, זו המכונה מהפכת תחריר ע"ש כיכר מרכזית בקהיר, בהמשך
לאביב הערבי שסחף צעירים רבים במדינות הערביות בצפון אפריקה.
צעירים שנפשם נקעה מהלכאורה רפובליקה בה הם חיים רצו בהפלת
מובארק, שבעיניהם סימל את
הסיאוב והשחיתות שבשלטון הקיים. עד מהרה נאספו אלפי צעירים בכיכר ונעזרו לראשונה
בפייסבוק ובטוויטר כדי להגיע להמוני צעירים אחרים.
מובארק היה מוקף בשירות ביטחון יעיל ועבה, כיאה וכיאות
למדינה ערבית. אלפי הצעירים שנהרו לכיכר הזו ולכיכרות אחרות ומקומות נוספים החלו
לחוש באימת הנשק החם, רימוני העשון הצורבים ומכאן המוות ההמוני. את כל זאת מביא אל-אסוואני
דרך עיני אחדים מהמשתתפים, מראש השירות הביטחוני דרך מהנדס במפעל מלט, סלפי מצרי
מבוגר ומכובד, מראיינת ברשת טלוויזיה ועוד.
המהפכה
משנה אנשים וגישות, רוב העם לא ממש הבין את המהפכה ורצה המשך המצב הקיים,
כשהצעירים דורשים שינוי. אל-אסוואני מאכיל אותנו בכפית ומסביר את המצב המורכב
השורר במדינה ערבית, שזה זמן רב הורגלה למצבים לא משתנים, לא מתקדמים, שזכויות
הפרט לא קיימות ממש, בטח לא בקרב הנשים.
כדי להתמודד עם הצעירים המוחים, רשויות הביטחון שחררו עצירים
ואסירים מכלאם, חימשה אותם ושלחה אותם לפרוע בצעירים המוחים ולפגוע בהם כמיטב יכולתם.
מנגד, אצל אותה מראיינת בטלוויזיה, שהפכה למנהלת הרשת החדשה בגנות אותם צעירים,
ערב ערב הוכח דרך עדותם של צעירים מטושטשי פנים בתוכנילת הריאיונות שלה, שהצעירים
המוחים הוכשרו ע"י ארה"ב וישראל בכסף ובאימונים לעורר מהומות במצרים
ולהביא לנפילת השלטון.
פנים רבות הציג המחבר לאותה מהפכה, שהביא באמת לנפילת אחד המנהיגים הבולטים באחת המדינות הבולטות בעולם הערבי, אותו אביב ערבי, שם יפה למהפכה שטופת דם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה