מתיס והגה הם צמד אחים בכפר קטן בנורווגיה. הגֶה בת 40 ומתיס בן 37, בחור רפה שכל, שמחשבותיו מתאבכות ומסתעפות ומתנגשות ומכבידות הן עליו עצמו והן על אחותו במיוחד וסביבתו בכלל.
שיחה בין מתיס להגה מגיעה מהר להתנגשות, מתיס שואל וקובע ותוהה ומתרגז ולהגה די באלה, אבל זה אחיה, פרנסתם עליה – לסרוג כל היום סוודרים.
עכשיו קיץ, הגה דוחקת במתיס ללכת למצוא עבודה, עבודת עזר במשקים בסביבה, בטח אלה יצטרכו יד נוספת בעבודות הקיץ הדוחקות טרם בוא הסתיו. אלא שכולם מכירים את מתיס, את רפיונו השכלי, גם הגופני. בסוף איכשהו צצה האפשרות שמתיס יהיה מעבוראי באגם שליד ביתם ויעביר אנשים מפה לשם. לא שיש כל כך הרבה אנשים ולא שיש לאן להעביר, אבל האחד שהוא מעביר, ירגן, ושלו הוא מציע לגור אצלם בבית כשהלה שואל היכן יש לגור בסביבה, זה האחד המביא עליו את אסונו.
ירגן מתאקלם במהירות בביתם, יוצא מדי בוקר לחטוב עצים ומציע גם למתיס לבוא ללמוד את מלאכת חוטב העצים המצוי. כך יהיה עצמאי לאחר, לאחר מה? לאחר, כך מתברר, שיהיה עליו להיות לבד. למה לבד? משום שירגן והגה התאהבו והם מתכוונים כנראה לחיות לבד.
עד מהרה שבות מחשבותיו של מתיס להרעיש במוחו, להתנגש אחת בשניה, להתפוצץ כזיקוקי די נור, לרמוס אחת את השניה ולגרום למתיס לשוב אל סירתו הדולפת, להרחיק שוט ולחשוב הרחק מביתו.
זה לא נגמר טוב.
הסיפור הנורווגי הקטן הזה, קטן בכל קנה מידה, מתרחש כמובן בכפר בודד, כפר בו אין הרבה אנשים, אין הרבה מה לעשות ואפילו למה לחיות.
הרבה הבטחה יש בסיפור, מעט מאוד קיום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה