הסיפור ממוקם בביצות של קרוליינה הצפונית, מקום מוכר לכם
היטב. בשביל רחוב האצ"ל בתל-אביב, אתם צריכים וייז. תודו. בביצות האלה,
שתצטלמנה היטב לסדרה בטלוויזיה, מתקיים הסיפור הקלוש להפליא של קאיה, לא העיוות של
שם האוטו קִיה כמו בישראל. בביצות שמה Kya, ושלה בביצות שמה קיה דניאל קלרק משום
שבאופן פלאי ביותר היא עברה ממי שאינה מסוגלת לקרוא ולכתוב לאחת המחברת ספרי עיון.
אמריקה היא בהחלט ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
קיה היא הבת הקטנה של אם בורחת ואב מכה, שחזר מוייטנאם
ואינו מסוגל להסתגל חזרה לחיים. הטיפה המרה מתוקה לו. כל האחים ברחו מהמכות גם
והיו ארבעה כאלה. קיה נותרה אחרונה מהבית הלא מתפקד.
מובן שהאמריקאים לא אוהבים חוסר סדר ומנסים להכניס את קיה
לבית הספר. אחרי שהכיתה לועגת לה, קיה מחליטה לא לחזור לעולם לבית הספר ואכן לא
חזרה. היא מתפרנסת מדיג ומצליחה כך להתקיים.
טייט הוא זה שהתחבר אליה מקטנות ולמרות הפרש של ארבע שנים
הוא בחר להיות בחברתה של נערת הביצות ולא בחברת בני גילו. הוא גם לימד אותה קרוא
וכתוב והפך אותה כך למעין מדענית. יותר מאוחר הוא הראה שהוא לא ממש יודע להתמודד
עם אהבה, אבל לזכותו ייאמר שהוא בחר לתקן את דרכיו.
את מקומו של טייט תפס צ'ייס בתפקיד המייט התורן. זה כשטייט
יצא ללימודים ונעלם. צ'ייס גברי יותר, בעל צרכים בוערים יותר מטייט וזה כנראה מה
שהביא למותו כשנמצא מרוסק למרגלות מגדל התצפית הנטוש. יש תמיד מגדלי תצפית נטושים
בקרוליינה הצפונית. התובע הולך על מניע בעיקר כדי להאשים את קְיה ולקְיה שפע מזה.
מכאן הופך סיפור קלוש למיני דרמת בית משפט קלושה לא פחות. בסוף הכל קרס בקול ענות
חלושה.
הספר זכה לים ביקורת אוהדות ולמכירות מטורפות ב-2019. לו
היה גם כתוב על העטיפה שהוא רב מכר של הניו יורק טיימס, לפחות הייתי נזהר משום שעל
ספרים רציניים/אמיתיים לא כותבים הבלותות שכאלה. הם לא צריכים קידום מכירות. ברור
שכבסיס למיני סדרה צבעונית ובעלת אווירה מצועפת ההצלחה היתה מידית ונמשכת לזמן
ארוך של ארבעה ימים שלמים. כספר אין לסיפור הזה שום הצדקה איכותית. למעשה, אין
לספר הזה שום הצדקה. הוא אכן קריא וזה הדבר הכי טוב שאפשר לומר עליו כספר ביכורים.
התרגום מוזר. לעתים קרובות צריך להבין למה התכוון המשורר
וזה דבר שלא ייעשה. על תרגום השם כבר עמדתי. בקיצור, השחתה של זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה