ספר לא ארוך, המכיל 3 נובלות מאת אחד הסופרים המוכשרים שהיו
לנו, נתן שחם. הנובלה הראשונה מתרחשת בשוויץ, בז'נב, ליתר דיוק, ולאחר מכן בספינת "קאירו
סיטי", השטה מנמל מרסיי לחיפה. הזמן הוא מהחתימה, הו כמה תמימה, על הסכם
ריבנטרופ-מולוטוב. להזכירכם, הסכם אי-התקפה שתוקפו עשר שנים, בין גרמניה
לסובייטים, שנחתם ב-23 באוגוסט, 1939.
יוז'י, בן ה-27, חוזר מהקונגרס היהודי ונפרד מאהובתו פרלה
בת ה-19, החוזרת לפולין. הוא צריך לשוב לישראל ולכן מתחיל לכתוב מכתבים על-מנת
לשלוח אותם לפולין, לפרלה. אלא שהמתח באירופה לא מאפשר קווי דואר סדירים ומה
שמתחיל במכתבים, שלא נשלחים, הופך ליומן מסע מרתק למשך שבועיים עד הגיעם לחיפה.
כולם נעים בין תקווה לייאוש, מאמינים שההסכם אכן ימנע מלחמה, אבל בעודם בספינה הם
שומעים שהמלחמה אכן פרצה, למרות שבאלכסנדריה, רודוס, פיראוס ואתונה העסקים כרגיל
והמתח לא ניכר. אין עברית כזו יותר ורגישות כזו.
הסיפור השני עוסק בקיבוץ כלשהו, בשנות הארבעים של המאה
העשרים. הדמות העיקרית גרה קרוב לשנה בקיבוץ, בבחינת חברה יחסית חדשה. החדר שלה
גובל בחדר בו גרים זוג צעיר. הבעל, איש בעל תפקיד צבאי מסתורי ולכן נעדר לעיתים
קרובות. כשהוא כבר מגיע, קירות העץ הדקים אינם מונעים את הרחשים והגניחות. אלא
שלפתע יש דמות מסתורית עם רעשים וגניחות גם בלילות שהבעל לא נמצא. בסוף זה כמובן
נגמר רע, למרות כמה תקוות לסיום הוגן יותר. והכתיבה? כמובן רגישה ונפלאה.
ומה בשלישי?
השלישי נדמה מבולבל ולא רהוט. אבל לקראת הסוף העניינים
מסתדרים. פיניֶה מייזליש בן ה-70 מקבל מתנה ליום הולדתו. נסיעה לאמריקה. אמריקה זה
בעיקר ריכוז יהודים ב"נויורק" ובניו ג'רזי.
איזו מין מתנה היא זו? פעם זו היתה מתנה, ללכת לפגוש קרובים
רחוקים ולהביא להם את בשורת הציונות, למעשה הרכילות הטריה מהקיבוץ.
מייזליש מתנהג במו בוק, חוסך סנט לסנט, כי כך חונך בקיבוץ,
אוכל בחוץ ולא במלון, בקושי מחבר משפט נורמלי באנגלית ונדמה שהכל עקום. הוא אפילו
נשדד ע"י כושים, אזניים תצילנה מאין תקינות פוליטית, עד שפנסיונרית יהודיה
אחת מסדרת הכל, משנה את תאריך הטיסה שלו, לוקחת אותו לטיול של אמריקה האמיתית למשך
חמישה ימים ורומזת לו רמזים, שאינם חודרים לבוקיותו. מקסים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה