מבוך הרוחות/קרלוס רואיס סאפון - המלצה רפה

צלה של הרוח, ספרו הראשון של סאפון, יצר כזה הייפ שכל ספר אחריו מאותו מחבר נחשב כחובת קריאה. וכך הגענו לספר הרביעי בסדרה: מבוך הרוחות. האם הספר הזה מצדיק את הילת הראשון? לא ממש.

לפנינו סוג של פילם נואר. סיפור בלשי בו מעורבים פרמין מהעבר, שדי מהר נעלם מהבמה, אחד שאף הוא הופיע בעבר, דוד מרטין, ואחר חדש, ויקטור מתאיש. הדמות בשלה נאספו כולם היא השר המכובד ואלס, איש תרבות מהחברה הגבוהה, שנעלם תוך כדי נשף הנערך בביתו במדריד. נהגו והוא נעלמים כאילו האדמה בלעה אותם. הרכב נמצא למחרת בברצלונה. לתמונה נכנסת הסוכנת המיוחדת אליסיה בת ה-31, שבילדותה פרמין ביקר אותה כדי להודיע לסבתה שאביה נהרג. רק אליסיה נותרה כשפרמין נלקח פצוע בהפצצת מדריד ב-1939 ונעלמה. גם היא נפצעה ונותרה עם פצע כואב במותנה.

היא נשלחת לברצלונה ממדריד שם גרה. מלווה אותה ורגאס, שוטר מנוסה. כצוות הם מתחילים לחקור את העולם התחתון של ברצלונה, שכשמו כן הוא, העולם דלמטה, הנסתר. אבל התעלומה, תעלומת היעלמו של ואלס הנכבד, לא נפתרת. עיתונאי המצוי בחלק מסוד העניינים מתחיל לפרוס לפני אליסיה את סיפורו של ויקטור מתאיש וספריו הנדירים והמבוקשים. אחד הספרים נמצא בחדרו של ואלס.

400 עמודים נבלעו כחלק ראשון של התעלומה ויהיו כנראה עוד כמה מאות בדרך לפתרון הסופי של התעלומה. מהבחינה הספרותית היו כאן תאורים על גבי תאורים של ברצלונה, ים מלל ולהג. ידו של סאפון קלה על ההדק. זה כבר לא ממש מספיק.

האם אקרא את החלק השני? ברור.

כל מה שקרה שם באמת/ברין גרינווד - להמנע

אם כוונתה של גרינווד היתה לכתוב ספר סנסציוני, כוונתה צלחה. האשפה האמריקאית הכפרית הלבנה הובאה בספר במלוא כיעורה. לא שמעמד הביניים הוצג טוב יותר.

הרומן הרב קולי והמבלבל הזה מביא לפנינו את אמריקה של שנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. אנו פוגשים את וייבי בת השמונה, בתם של יצרן המת' קריסטל ליאם והאם הנרקומנית ואל. האב היה יפיוף בלונדיני, המקיף עצמו בנשים כנועות. גם דונל התינוק נולד לא מזמן, אבל אותו גידלה כבר אחותו וייבי, מלאכית בלונדינית יפיפיה בפני עצמה. מפי האם למדה וייבי חוקים נוקשים כמו החוק שכל דבר הנכנס לפה הוא סכנה של חיידקים, שלא רצוי לדבר ולבטוח במבוגרים, והחוק הדרקוני ששום דבר אינו שייך לך ואינו שלך באמת. וכך מתנהלת וייבי בעולם בו איש לא רואה אותה אוכלת באמת, אינו שומע אותה מדברת והיא אינה חושקת בשום רכוש, אף לא בובה חדשה.

ואז, כשהיא בת שמונה והיא מסתובבת בחוץ בשטח החווה, קלן מגיע עם אופנועו, לוקח סיבוב חד במהירות גבוהה ומתרסק. פציעתו קשה ו-וייבי נחלצת לעזרתו. הוא מחלים, אך קשר נוצר בינו לבין המלאך זהוב השיער. היא בת שמונה, הוא בן עשרים ואחת, נפיל אדם ממוצא אינדיאני, חריג מכל זווית אפשרית.

קלן, המכיר את הוריה המזניחים, מחליט לקחת את וייבי תחת חסותו, דואג להביאה כל יום לבית הספר ולהחזירה, מרחק נסיעה לא קטן. הקשר ביניהם ממשיך, וייבי נעלמת מביתה כדי להמצא בשדה בלילות, לשכב בחיקו של קלן ולהביט עמו בשמים, לאתר קבוצות כוכבים ולקרוא בשמם. הקשר ביניהם מתפתח עד לכדי קשר מיני וכשהיא בת 14 פחות כמה שעות, קלן נתפס ומואשם באונס וייבי, אף-על-פי שלא היה אונס ולא אקט מיני של ממש. זה לא משנה הרבה באמריקה הכפרית הנבערת, המתלהמת והחשוכה. קלן אמנם מקבל אישור מאביה לנישואיהם של וייבי וקלן בגיל 14(!), אבל איתרע מזלם ובדיוק באותו יום נרצחים האב ליאם והאם ואל. 10 שנות מאסר נגזרות על קלן ובמעמד של פדופיל, חייו של קלן בכלא שווים כקליפת השום ומעמדו זהה גם בחוץ, בשחרור על תנאי.

כאמור, הרומן הזה מובא בכמה וכמה קולות: וייבי עצמה, קלן אהובה, איימי בת דודתה וגילה, רנה חברתה לדירה בקולג' ועוד כמה. תמיד צריך לשים לב מי הדובר ובאיזה תאריך. זה עוד החלק המעיק הקל.

ומה בסוף? שבע שנים עוברות. וייבי לא חדלה מלאהוב את קלן, שקנה לה עוד בגיל 13 טבעת אירוסין יקרת ערך יחסית. לקלן אסור לקבל מכתבים בכלא, אך וייבי לא חדלה לכתוב. כדי להמתיק את גלולת הרומן הירוד הזה, מספרים לנו שוייבי לומדת אסטרופיסיקה, וממש בסוף היא אף לומדת את חוקי השחרור על תנאי מתוך ספרי משפטים לא מעטים ומגישה עתירה המקלה על קלן ועל האפשרות שהם כן יתראו ויתאחדו.

אמריקה הלבנה במלוא זבליותה. עם עובד הרימו את הכפפה ותרגמו עם עטיפה צבעונית ולא מעט תמוהה.

זה לא שאני חסוד ונמנע מסיפורים לא שגרתיים, אבל זה עבר כל גבול אפשרי בדרך למטה. מי שמבקש ספר טיסה, כזה המטיסים מהיד בשאט נפש, ימצא פה את מבוקשו.
איך שלא יהיה, אני מעדיף את הזבל השחור היוצא מהקומפוסטר של מאיר שלו בגינת בר מהזבל הלבן האמריקאי הנחות. מאותו זבל אמריקאי לבן דוחה סבלתי גם בההיסטוריה הסודית של טארט.

חבלים/חיים באר - המלצה חמה

חבלים מספר על חבלי הולדתו של סופר, על חיים באר מילדות ועד היותו חייל.

כבר מילדות זכה באר בתמיכה בלתי מסוייגת מאמו ברצותו להיות משורר וסופר. גם אביו היה גאה בו, אלא שההבדל בין ההורים היה שהאם ניסתה והצליחה להוציא את בנה מחיק הדת והאב ניסה ככל יכולתו להותירו שם. האב הביא מלמדים דתיים לבנו, האם אספה קופה קטנה בצד, הלכה וקנתה לבן מכונת כתיבה משום שסברה שהכתוב הנקי נראה טוב יותר ללא כתמים ומחיקות.

באר מוציא את כל הכביסה המשפחתית המלוכלכת החוצה, את היחסים המעורערים בין הוריו. הוא מספר על עברה של אמו, שכבר היתה נשואה עם שתי בנות בעבר, על יחסיו עמה, יחסי אהבה והערכה ללא גבול.

יש הטוענים שזה הטוב בספריו האישיים. אפשר להבין למה. באר כותב נהדר, חושף נימים רגישות בלי להתבוסס בדם ובלי לשקוע בבוץ, מביא סיפור משפחתי לא מוצלח, שלמרות יחסים קרובים מאוד עם האם, גם האב זוכה למילים חמות פה ושם, בעיקר כשהוא מתגאה בפני באי החנות שלהם על כתיבתו של הבן.

לא תמיד קל לספר סיפור משפחתי מתוך קרבה יתרה למושאי הסיפור. באר בהחלט יודע להביא סיפור על עבר דתי וחרדי במשפחתו, על סבתו המספרת את סיפורה של משפחה, שאילן היוחסין שלה מגיע רחוק לעבר ולשמות המפורסמים. אבל עיקר מושא סיפורו היא אמו, המבקשת לחשוף אותו לעולם מודרני וללא כפייה דתית כפי שהיא חוותה אותה בעברה. כאמור, למרות הקרבה למושאי סיפורו, הכתיבה נוגעת ללב, לא נופלת לרגע, מביאה עוד פן ועוד פן בחבלי לידתו של סופר, חבלי לידה שפה ושם אף נגעו בשמות מפורסמים כמו עגנון, אלתרמן, עוז, (אמנון) דנקנר, וגם עבודה כמגיה זוטר בעיתון דבר.

באר הוא מדור הכותבים ההולך ונעלם. כזה היודע לספר סיפור, סיפור מרתק ולא להטוט ריק במשפטים מורכבים ועקרים רגשית.