3 סיפורים מקובצים בספר הזה: גיל המתינות, מונולוג ואשה שבורה. אני
מתייחס לראשון ולשלישי.
הסיפור הראשון מהווה בסיס לספר "אי-הבנה במוסקבה".
המספרת מספרת בגוף ראשון את המתרחש אודותיה, אודות בעלה אנדרה וגורם הבעיה ביניהם,
בנם פיליפ. המספרת (ניקול, באי-הבנה במוסקבה, ואני מניח שגם כאן), מניחה לכעסה
להתפרץ כשהיא שומעת שבנה האהוב פיליפ מחליט לזנוח את הדוקטורט שלו וללכת בכיוונים
אחרים, ואם לא די בכך הוא פונה בניגוד לדעותיו הפוליטיות הקודמות למשרה ממלכתית
שסידר לו חמו. משרה מכובדת ובגידה בעיני אמו.
אם נזכור לרגע שסימון דה-ובואר ניהלה מערכת יחסים פתוחה עם
בן זוגה ז'אן פול סארטר וילדים לא היו להם, מפליא כיצד מצליחה המספרת לשרטט
קונפליקט משפחתי בקווים נאמנים כל כך למציאות נושכת.
פיליפ, הנוטש את דעותיו לכיוון הפוך, מעלה על פני השטח את בעיות
הזוגיות של ניקול ואנדרה. זוגיות זו עמדה במבחן הזמן, זוגיות יציבה ותומכת. פתאום
הבן האהוב מפנה עורף לאמו, אם כי ממשיך לאהוב אותה בעוז. היא נעלבת פעמיים: פעם
אחת מבחירותיו של הבן, ופעם שניה מכך שבעלה לא רואה בזה אסון גדול. ניקול מסרבת
להפגש עם בנה וכועסת על בעלה. היו זמנים שעקרונות היו מברזל.
הסיפור השלישי עוסק בבגידה. המספרת הנבגדת כותבת יומן במשך
כמחצית השנה. יומן צנום המספר את סיפורה של אשה נטולת קריירה, עשירה אמנם, שבגיל
44 מגלה שבעלה הרופא מעדיף על פניה אשה מצליחנית, עורכת-דין יקרנית, גרושה עם
ילדה, לא הרבה צעירה מהמספרת.
שוב, רצוי להזכיר את מערכת היחסים הפתוחה של דה-בובואר.
היכולת הפנומנלית שלה לתאר התפרקות של אשה נבגדת, שמערכת הנישואין שלה חשובה מאוד,
שהטקסים הקטנים של היומיום כמו שתיה משתפת, האזנה למוזיקה, ביקור במוזיאונים וכך
הלאה, נזרקים לכל הרוחות. בעלה מודה ללא היסוס שהוא מקיים מערכת מקבילה של יחסים,
מספר מתי יבלה עם פילגשו, היכן וכמה זמן.
גם כאן התיאורים נפרטים לנימי נימים של רגשות, להתפרקות
טוטאלית, להשענות על חברות שתבאנה מידע ועל בנותיה הבוגרות, שמהן היא תוציא ביקורת
אכזרית על עצמה ועל דברים שלא ראתה בשנות נישואיה.
ספר מרתק של מספרת מרתקת כרגיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה