שאר בשר/פרל ס. בוק - המלצה

לד"ר ליאנג ולאשתו הגב' ליאנג ארבעה ילדים. מוצאו ומוצא אשתו, כמו גם שני ילדים הגדולים, מסין. שני ילדיו הקטנים יותר נולדו בארה"ב.

הזמן הוא בערך שנות השלושים של המאה העשרים, הקומוניזם זוחל בסין ולד"ר ליאנג חלומות בדבר סין היפה והעתיקה שעזב. עכשיו הוא מלמד חומר הקשור לקונפוציוס באוניברסיטה בארה"ב ובנו הגדול, ג'יימס, סיים זה עתה את לימודי הרפואה. ג'יימס מאוהב בלילי, חולם לשאתה ולשוב איתה לסין. היא לא מתלהבת והקשר נותק.

ד"ר ליאנג קשור למשרתו באוניברסיטה האמריקאית, אבל בניו חושבים לחזור לסין הישנה, היפה והמענגת. ג'יימס יתמנה שם לרופא, מרי תהיה מורה, פיטר יסיים לימודיו ולואיז תמצא איכשהו את מקומה. זה נגמר במוות.

ארבעת האחים אכן שבים לסין ומיד עם ההגעה המציאות הקשה טופחת על פניהם והספר, שיצא ב-1949, הוא דוגמה בוטה לכתיבה שאינה תקינה פוליטית. ג'יימס מגלה עד מהרה את התנאים הקשים של הרופאים בבתי החולים, את כמות החולים האינסופית, את העוני, האבק, המחלות.

אבל המגורים בעיר הגדולה פקינג אינה משאת נפשם, כי אם לשוב לכפר בו נולד אביהם. שם יפגשו את הדוד טאו, השולט ביד רמה במשפחה הענפה ובאריסיו הרבים. לדוד טאו ייקח זמן רב להסכין ולהסכים לשיטות הרפואה המערביות ולמסור גופו עצמו לחיתוך הסכין.

דווקא ד"ר ליאנג, המרבה לדבר בשבחי סין, לא שב אליה ואשתו שבה לשם בנפש חפצה לחתונת בתה מרי. למרות היותה אשה פשוטה, היא משתלבת היטב בכפר ואף שותפה למציאת אשה לבנה ג'יימס, למרות שזה לא תפקידה המסורתי, כי אם תפקידו של הדוד טאו.

כך או כך, הספר לא ממש עוסק בתולדות משפחת ליאנג, כי אם ניפוץ חלומות, בניית חלומות חדשים והתמודדות של הידע החדש עם העולם הישן.

פרל ס. בק מכירה את סין משהות עם הוריה המיסיונרים שם. כתיבתה בוטה, אך הביקורת שלה מופנית הן לסין והן לארה"ב. מארה"ב היא מצפה ליותר מהרדידות המאפיינת אותה לנוכח החיים הנוחים שם. מסין היא מצפה להתחדשות, אבל מבכה את גורלה לנוכח הקומוניזם הזוחל.

יש לעיתים תחושה של ספר מעט ארוך, אבל קל לקרוא את הסיפור המראה עד כמה יכולים חלומות מנופצים להיות הרי גורל. בנקודת המעבר של הבנים לסין, כל אחד מהמשפחה עובר טלטלת גורל. יש שאישיותם צומחת, יש הגומרים מתים ומושלכים לבאר אנונימית.

גפרורים שרופים/יהושע בר-יוסף - המלצה מסויימת

מוטל בן ה-13 ממאה שערים בוחר להצית גפרורים בשבת. הוא יושב במטבח ונתפס. במשפחה חילונית היו רואים בזה עניין זניח. במשפחה חרדית רעדה הארץ ויהום הסער. מניה וביה החליטה המשפחה לכעוס, אבל להשאיר את הסוד בקרב במשפחה. בגיל 16 מוטל כבר גורש ממשפחתו, כשאלה לא רצו להכיר במנהגו לעשן, בטח לא כשמדובר בשבת.

מדלות של משפחה מאה שערימית, אבל משפחה, נזרק מוטל, ההופך למוטי, לרחוב הירושלמי והופך באבחה אחת הן לנטול משפחה והן לעני. בן-ציון חפץ, בנצי, פנסיונר ירושלמי, מבחין בנער ובשיחה עמו מכיר בו כאילו היה הוא עצמו עשרות שנים אחורה. לא עובר זמן רב ובנצי מסדר למוטי לימודים ומגורים, אבל בעצמו עובר מן העולם. רק בגלל עצלות הוא לא מוסר את המכתב המוריש את כל רכושו למוטי למוסד המתאים.

מוטי לומד על מלגה, מגיע גם לאוניברסיטה והזמן הוא ירושלים של שנות הארבעים של המאה ועשרים. חבל הצלה נוסף נזרק אליו כשחבר מוצא לו עבודת הוראה לבתו של קבלן שיפוצים ירושלמי. התשלום עבור ההוראה מרפד לו חיים נעימים, חמדה בת ה-17 מתחילה איכשהו ללמוד ברצינות והופכת לאחר שנים אחדות לרעייתו.

בסופו של דבר יש גם משולש רומנטי, המסבך את החיים, אבל גם מביא עמו פתרון כשהמשולש הופך לזוג שוב.

בר-יוסף "הואשם" לא פעם על החיבה שלו למין (סקס, בעברית). החיבה מצויה גם בספר הזה, לא עוברת את גבול הטעם הטוב, אבל מצויה.

מוטי מגלם את רצונו של האדם בחיים המגלמים בתוכם את הטוב מכל העולמות וזה לגיטימי לגמרי: מין, חיים נוחים ונטולי דאגות קיום, משרה ראויה ומתגמלת במובנה הרוחני. מוטי הוא עיתונאי מוערך ובחייו הקודמים במאה שערים, כל עיסוקיו אלה החופשיים, כולל מין שופע וסיגריות גם בשבת הופכות אותו לאדם מוקצה מחמת מיאוס.

כך או כך, בר-יוסף מספר סיפור שהוא כמובן מכיר מכלי ראשון, העברית שלו מדוייקת ורהוטה, גבוהה במידה.

במקרה הזה קיבלנו סיפור שהסתבך לשווא ונפתר בצורה קצת מאולצת. מי שרוצה בר-יוסף משובח יתכבד ויקרא ישר את "עיר קסומה".

מען לא ידוע/קרסמן טיילור - המלצה חמה

50 עמודים זה כל הספר. 50 גוונים של סגירות, אפלה, אימה.

ספר שהתפרסם ב-1938, כשכבר ידועה היתה האימה של המשטר הנאצי. אבל הספר מדבר על שנה ורבע בחייהם של מרטין ומקס. מרטין הוא הצד הגרמני ומקס היהודי, שניהם שותפים בגלריה לאמנות בסן פרנסיסקו.

השנה היא 1932, חודש לפני העליה הדמוקרטית, יש להדגיש, של הנאצים לשלטון. מרטין שב למולדתו ורוכש בית מהודר במחיר מציאה, 30 חדרים ועשרה משרתים. הוא מדגיש את מזלו הטוב לפני חברו מקס במכתב שנשלח אליו. ההדגשה על המזל הטוב נובעת מבעיותיה הכלכליות הקשות של גרמניה.

כל הספרון הזה מורכב ממכתבים העוברים בין השותפים לגלריה וכיצד מתפתחת לה זיקתו של מרטין הנאור לשלטון הגרמני הנאצי. זיקה שגוררת מעשה.

לכאורה, בקושי 15 מכתבים בין השותפים החברים. אלא שהאימה מזדחלת וגדלה לנוכח השתנותו של מרטין, ובמידה מסויימת גם של מקס היהודי. קשה לא לגלות פרטים בספרון דקיק שכזה, אבל מקרה מסוים מאיץ את המהלכים וכל מי שחווה את השואה במישרין או בעקיפין, חש עור ברווז ואימה המזדחלת בעורף.

אני מלאלה/מלאלה יוספזאי - המלצה

תארו לעצמכם שאתם מכירים ילדה בת 11, כזו האוהבת ללמוד. נו, זה קורה אצל ילדים יחסית צעירים. אוהבים ללמוד, אבל לא למדו שזה יכול להיות במקום לשחק עם חברים או בווטסאפ. עכשיו תארו לעצמכם, שאותה ילדה בת 11 הופכת לנערה בת 15, עדיין אוהבת ללמוד, רוצה שכל הבנות תאהבנה ללמוד, אף על פי שהיא במדינה מוסלמית ושם זה לא ממש מקובל שכולן תתחנכנה.

לא, היא רוצה חינוך לכולן, חינוך לכולן, חינוך לכולן, חינוך לכולן, חינוך לכולן, חינוך, חינוך, חינוך, חינוך, חינוך,

חינוך,

חינוך,

חינוך,

                        חינוך,

                        חינוך,

חינוך.

די, אתם צועקים. זה בלתי נסבל. אבל היא לא מפסיקה.

לא תשלחו מישהו לתקוע לה כדור בראש?

***

עכשיו ברצינות.

מלאלה זו היא בהחלט תופעה. אשה בגוף של ילדה. לא, פוליטיקאית בגוף של ילדה.

גם אבא שלה הוא תופעה. בעולם המוסלמי בו הוא חי, לתת לבנות ללמוד ועוד בתיכון זו עצם בגרון, ועצם לא קטנה ואף חונקת. אלא שהאבא הזה קצת סתום. במקום לקנות ערכת צביעה, אחר כך ערכת איפור ואחר כך לשלוח אותה להכין אוכל ולשטוף כלים כמקובל במקומותיהן, הוא מכניס לה לראש חינוך. אחר כך הוא קוצר דמעה מה שזרע בדמעה. הבת שלו היא משת"פית למעשיו החולניים. במקום ערכת איפור לבת ה-11 שלו הוא הולך ובונה לה בית ספר. גם סתום וגם הולך על הקצה.

בית הספר משגשג, ההורים שולחים את הבנות בחדווה, נופי עמק הסוואט בפקיסטן מהווים רקע אידיאלי לחיים אידיליים. אבל יש טאליבן.

עכשיו התרחקו מעט לאחור, עוד קצת, עוד טיפה. זהו. עכשיו הביטו בתמונה הרחבה. לא, לא בתמונת הנוף, אתרי הסקי והמסעדות של עמק הסוואט בפקיסטן.

השנה היא 2008, 7 שנים לאחר הפיגוע בתאומים. פקיסטן יושבת על מאות ראשי נפץ גרעיניים. משמאל אפגניסטן וקצת יותר משמאל איראן. מימין קשמיר והודו. הטליבאן המתחזק רוצה את כל האזור הזה שיהפוך לדתי יותר, שומר מסורת וחוקי השריעה. הטליבאן מתחזק מאוד בפקיסטאן וממרר את חיי התושבים, מגיע גם לצפון המדינה ואין יום ללא פיגועים וירי. הצבא הפקיסטני לא יכול/רוצה להלחם בהם. כל כך לא רוצה ולא יודע עד כי לא מבחינים, בחסות טכנולוגיה מתקדמת של מסוקים, ארבעה מהם, בן לאדן נורה ונלקח לטיסתו האחרונה עד להפלת גופתו בים. זה קורה כמאה ומשהו ק"מ ממקום מגוריה של מלאלה. אפילו לא ידעו שהוא גר שם.

בין לבין מלאלה מתחזקת בגיל 11 בלוג. היא מספרת לעולם איך ממחוז תיירות בצפון פקיסטן הפכו כמעט בן לילה למערב פרוע בו הטאליבאן ממרר את חיי התושבים. מילא בלוג, אבל היא גם מתראיינת תחת כל עץ רענן ואף בכל אולפן חדשות ובפיה בשורה אחת: חינוך לבנות. על תופעת מלאלה עולה גם ה-BBC, גם שם היא מתראיינת, וכדי לקצר סיפור ארוך למדי, יש גם מועמדות לפרס נובל.

מאחר וזה לא סיפור בו הספוילרים לא רצויים, בסופו של יום, למען האמת די באמצע, שני בחורים עוצרים את ההסעה של מלאלה מבית הספר ויורים בה. ממזרח עד מערב העולם כולו סוער. מלאלה מועברת לאנגליה, שם בברמינגהם ינתחו אותה וירפאו. לפקיסטן היא בינתיים לא חוזרת.

228 עמודים מתוך 290 עוברים עד לירי. 228 עמודים בו מתוארת פקיסטן כמדינה מתונה למדי, שכוחות אסלאמיים הורסים בה כל חלקה טובה, ממש כמו שעשו זאת בעשרות מדינות לפני כן וממשיכים לעשות זאת. זה כמובן לא האסלאם דורש השלום, האחווה והשוויון. אלא שליחיו.

קריאת חובה. זה טוב לחינוך שלכם.