הרחק מעצי התרזה מתייחס לשדרה המפורסמת בברלין, אונטר דן לינדן, בתרגום, תחת עצי התרזה.
יעקב ליבוביץ' מגיע משם, מברלין, כשעניינים מתחממים ונעשים בלתי אפשריים ליהודים. מדובר בשנות השלושים של המאה העשרים, יעקב ואחיו נפתלי הדתי מגיעים לישראל, ועתה אנו נמצאים בערך בעשור השני של המאה העשרים ואחת, מה שמביא את יעקב לסביבות גיל תשעים. ליעקב שלושה בנים מאשתו הראשונה, בן מאשה שניה ושכנה. שכנה? כן, שכנה, בר, לשעבר ברכה מאשדוד ולעתיד ברכה שוב.
בספר הזה אין בעצם סיפור של ממש ולכן, כדי להחזיק מים, הוא צריך להיות כתוב היטב, והוא אכן כזה. יונתן ברג, עוד סופר שלא שמעתם עליו, ארג יופי של ספר.
ילדיו של יעקב רחקו ממנו, אם נפשית, אם פיזית. השכנה נמצאת ממש בדלת ממול, בבית המרווח שלה ברמת החייל בתל אביב. בר התבקשה ע"י הבן הבכור לבדוק מדי פעם מה עם האב הזקן. לה עצמה אין ילדים, היא צעירה בשנות העשרים, נשואה לבעל העסוק תמיד בנדל"ן שלו דרך הנייד שלו, ומה שנותר לה זה לאמץ את השכן אימוץ נלהב מדי.
עד כמה נלהב? שמח ששאלתם. בר משועממת. נכון, יש ערבי חבר'ה, יש חו"ל, יש מסעדות ויש... שיממון. רני, הבעל, עדיין לא בשל לילד ולא נראה שיבשיל. בר התרחקה מברכה ומאשדוד, התקרבה לחוג המיליון, נוהגת בג'יפ ומצבו של יעקב מדאיג אותה כי כל זקן צריך משפחה. מרפסת כבר יש. משום כך היא דואגת ליעקב עד כדי כך שהיא מאכילה אותו, מביאה אותו לביתה ומבדרת אותו, ולבסוף אף מתחילה לארגון נסיעות לשלושת בניו הנמצאים בארץ למפגשים הכרחיים עם המשפוחה, כל בן בנפרד ובלי לוותר.
הבטחתי לכם שאין כאן ממש סיפור, אבל יש כתיבה משובחת ומרתקת. באין סיפור הזה יש בהחלט פצעים ישנים, בגידות, אבות נוקשים, כסף, ניתוק משורשים בלתי נתיקים ולבסוף ארוחת ערב עם הבן הרביעי, הדואג למסעדה מפורסמת ושוכח מכשרות למרות שהבן השלישי צדיק מהאפיפיור. ארוחת הערב מסתיימת בפלאפל.
למרות שבר נוכחת להכיר בדוגמת משפחה לא מתפקדת שכזו, פתאום נפקחות עיניה והיא עושה מעשה המתחיל במזוודה. את השאר דמיינו בעצמכם. בשביל תינוק צריך קודם להתרחק מהתינוק המגודל הנשואים לו ולעצום עיניים אל מול משפחות אחרות, שאינן אות ומופת למרות ואולי משום הריחוק מעצי התרזה.
כל המשפחות האומללות אומללות על-פי דרכן, וזה לא אומר שלא צריך עוד כאלה, אולי תהיינה אלה משפחות שמחות כמו אלה באשדוד.
יופי של ספר.
