שישה ספרים קראתי מעטה של הראבן, שאהבה נפשי, האחרון שקראתי וזוכה פרס ספיר, זנחתי. הזוכה יצא בהוצאת כתר המכובדת ב-2002 וב-2003 יצא הנוכחי, חיי מלאך, בהוצאת קשת של רם אורן. האם רם אורן ניסה לרכוב על הצלחת זוכת פרס ספיר ובנה על ספר חדש שנה אחרי, אליו הצמיד גם עורכת ידועת שם, אריאנה מלמד? אחרי שבילבלתי לכם ת'מוח, אגיד לכם עתה מה דעתי.
הראבן היא מסוג הכותבים החביב עלי, הנכנסים לעלילה ללא שהות וללא הקדמות כביכול חכמות ומאירות עיניים. לזה יש מקום אחר כך. אני בעד לטעום ולהחליט הטעים לי או לשמור על פה קפוץ.
יונתן וייל, גאון מוכח, שבגיל חמש עשרה הוציא בגרות ופנה ללימודי רפואה, אותם לא סיים, החליט בגיל שלושים פלוס לגשת למשטרה במוצאי יום כיפור, כמה סמלי, ולהודות בעוון רציחת 31 בני אדם בדריסה. גלי שינברג, מכירה שלו ושכנה מגיל שש, החליטה להגן עליו ביודעה שזו שטות מוחלטת מצדו ללכת ולהתוודות על משהו שלא עשה. היא הרי מכירה אותו עוד כשנכלא במרפסת ביתו והיא ראתה בעודה בגיל שתים עשרה ממרפסת ביתה באותו בניין. יון, קיצור של, אמנם למד רפואה, אבל הוא אח בבית החולים, כזה המביא סדינים מהמחסן. זה מרתיח את גלי, עובדת סוציאלית עתה, שרואה גם כמה הוא שדוף וכנראה שגם אנורקסיה היא חברתו הטובה ביותר.
בתוכנית רנטגן המוקרנת בטלוויזיה מנסים להבין מיהו יונתן וייל. המראיין והעורך הוא רנן קסלר, בעלה לשעבר של גלי. התוכנית המנסה לרדת לשורש התעלומה של אדם הניגש למשטרה ומתוודה על 31 מעשי דריסה, תשודר לאחר פסק הדין וכנראה תהיה חסרת השפעה.
בינתיים, שלושה עורכי דין בוחשים בתיק, כל אחד בתורו. חוקרים באים והולכים, מחברת ההשכרה מוריה, בה עבד וייל ולכן היה בעל גישה לכל רכב שונים, נעלם המחשב המתעד את תאריכי הסעת כלי הרכב בין הסניפים השונים ומי הסיעם. אנשים שונים מתראיינים בטלוויזיה ומביעים את דעתם המלומדת. וייל עצמו סובל מהתקפות כאבים מצמיתים בבטנו בעת הופעותיו מול השופטים.
רק גלי חוזרת ומבהירה כי לא היו דברים מעולם, יון לא עשה דבר. אז עשה או לא? בינתיים המחשב של חברת ההשכרה נמצא, תיעוד כלי הרכב שלכאורה דרסו חולץ וניתן היה לדעת האם ידו של יונתן וייל במעל.
כתיבתה של הראבן קדחתנית כתמיד וזה בהחלט מעיד על ספריה המאוחרים יותר שיצאו באחוזת בית. זה לא הספר החזק מביניהם, כריכת הספר נאיבית ואפילו מטופשת. כדאי לגשת לספריה הבאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה