כשחשבתי מדוע אני לא מצביע ליאיר לפיד, חשבתי בעבר על נער פוסטר, על איש חלקלק שאיכשהו מצליח לו, מצליח בקלות היכן שלאחרים זה בזיעה ומאמץ. ולא, לא מפריע לי שאין לו בגרות, אבל יש לו בגרות שאין לאחרים. בסוף אספר לכם מדוע לא הצבעתי לו, למרות שכל מה שאמר בספר שלפני גרם לי להנהן בהערכה ובהסכמה מוחלטת.
הספר הזה הוא סיפור חייו של לפיד, לא האוטוביוגרפיה שלו. אנחנו אמנם למדים מהיכן בא (יד אליהו, דירה בינונית, אבא עיתונאי במעריב) ולאן הגיע (ראשות הממשלה). בין לבין אנחנו קוראים על בתו האוטיסטית, אשתו, האנשים בהם נתקל כפוליטיקאי, איש טלוויזיה וראש ממשלה.
יאיר לפיד יודע לכתוב ובספר המכיל כמאתיים וחמישים עמודים אפקטיביים, עולה מולנו איש עם ידע, רחב אופקים, אופטימי, אחד שהמגע האישי עם מי שמולו חשוב מכל תואר ומדליות על החזה. כך הוא מעביר פגישה בת 12 דקות עם קמלה האריס בעבר בשתיית קפה ובאפס מילים, כי ממילא בפגישה קצרה כזו איש לא יזכור מה נאמר בה, בלילות הוא מסתמס עם עמנואל מקרון, אכל בעבר ארוחת בוקר משונה עם ריצרד גיר והעביר שיחה מצחיקה עם לייזה מינלי, להזכיר רק קומץ מאלפי אנשים מפורסמים בהם נתקל בקריירה עשירה.
והוא משכנע. משכנע באופטימיות אין קץ, בליברליזם נאור, ביהדות ללא סייג ואף ללא דת, יודע יותר ממשוכנעים רבים, שמקומם של היהודים כאן וזה בגלל שאבא שלו חגג 13 כשהוא מעמיד פנים שהוא בשירותים וכך טומי לפיד נמנע מצעדת מוות בהונגריה ברגע קריטי.
אז כן, אין לו בגרות, אבל למד בתוכנית לתואר שני למחוסרי הפתקה הקריטית הזו. וכשאני מתאר את יאיר לפיד כאדם נאור, מלומד, יודע ספר, ראש הממשלה כנגד כל הסיכויים, אני מגיע להבנה, תוך כדי קריאת הספר, שהוא פשוט האדם הנכון בזמן הלא נכון ובעם הלא נכון. אמת, אמרתי שהוא הכי יהודי והכי לא דתי, הכי סבור שזה מקומנו ולא יכול להעלות בדעתו מדינה אחרת, אבל אחרי שקראתי את הספר נפל לי האסימון, חבט לי בבוהן, וההכרה הנצה והתייצבה: אנחנו הרי עם פרטצ'י, פרום בקצוות, מפורר וחובב שנאה, עם קשה וחסר נימוס, עם הנהנה לחבוט אחד בשני ולא דווקא צ'פחות של חיבה. לפיד נהנה להסתמס עם מקרון? אולי ארמון האליזה היה הולם אותו יותר. אופציה.
המדינאי האחרון עליו קראתי היה שמעון פרס איש חלום ואיש ביצוע, בד בבד. נדמה שיאיר ג'וניור הוא גם כזה, המציאות, אפעס, לא הולכת יד ביד עם מדינאים מרחיקי ראות שכמותם.
האם עכשיו אצביע לו? אני סבור שאחרי השביעי באוקטובר אנחנו צריכים קצת סדר במזרח התיכון, קצת פוליטיקה קשוחה יותר, נכונה יותר, חילונית הרבה יותר. ליברמן קודם ואחר כך לפיד.
