זהו ספרו הראשון של קרת שאני קורא וזה לגמרי אתגר לאהוב אותו ולהגיע לספר אחר שלו.
הספר הזה מכיל 34 סיפורים קצרים, ב-157 עמודים. בערך חמישה עמודים לסיפור? לא יחס טוב לספר עם שגיאות מהותיות. להזמין קפה הפוך ודווקא בניו יורק נראה קצת משונה, לשחק בדמינגטון קצת קשה, בעיקר שזה בדמינטון בשמו הנכון. גם לנסוע בטסלה כסופה, כדימוי, זה לא לעניין. אין טסלות כסופות.
תגידו שאני קטנוני ואומר שאני קפדן, מוזיקת הקריאה חשובה לי ואני נרעד משגיאות של מי שזה לא ספרו הראשון, בלשון המעטה. הוא (קרת) נשוי כך שקרובי משפחתו שופעים אנשי מילה ו... תגידו שמותר לו להיות יוצא דופן, על גבול דל שפה. אבל הוא לא דל שפה, דווקא שופע אינגליזמים וסלנג, ודימויים לא קולעים.
רבים מרעיונותיו דווקא מקוריים והיו יכולים לזכות לפיתוח מעניין. זה לא עניין של מה בכך להיות מקורי בסד של סיפור קצר, בממוצע של פחות מחמישה עמודים. אל מול צורה כזו של כתיבה, הכותב המיומן להפליא כמו קרת צריך להשאיר את הקורא בדרגות שונות של לסת שמוטה, ראש מהנהן וחיוך דק מזדחל. האם זה קורה לקורא?
חייב להביא בפניכם סיפור קצרצר ואשמח אם תזכירו לי מי כתב: הטכנאי חיבר את אחרון החיבורים בין תשעים ושניים מיליארד הכוכבים למחשב. הוא זכה לשאול את המחשב שאלה ראשונה. הטכנאי הדליק את המחשב ושאל האם יש אלוהים. עכשיו יש, ענה המחשב. הטכנאי נבהל, ניסה לכבות את המחשב, זכה למכת חשמל ומת.
לא יכולתי להתאפק.
ונמשיך לקרת. עד עתה דיברתי לאחר קריאת שליש ומכאן להמשך והאם הרושם השתפר. אז המשכתי וגיליתי שקרת נראה מקורי וחדשני, אבל בסיפור בלי חרטות חוזר שוב המוטיב החבוט לעייפה של מסע בזמן. בקצרה אספר לכם, שאנשים חיים בעולם וירטואלי נהדר. הכל כרצונם, מזג האוויר, האוכל, הכל. וכדי לשפר הם ממציאים את ה-UNDO הנצחי מהמחשב ואז באמת אפשר לתקן הכל בחזרה פשוטה לשלושים שניות אחורה. ומה קורה? אנשים לא חדלים לשנות את המציאות אחורה חצי דקה...
הגעתי לעמוד האחרון וחשבתי למי מיועד הספר. לאוהבי קרת? לחובבי סיפורים קצרים ומקוריים (כמעט)? לחסרי היכולת להעמיק בסיפור מלא וארוך? לטעמי, כולם יתאכזבו וכל אחד מטעמו המקורי שלו ויתקשה לעמוד באתגר לאהוב את קרת.
אז לא התאפקתי ושאלתי את ה-AI של COPILOT של דפדפן BING מהיכן הסיפור הקצר הנ"ל. אז זה של סופר מד"ב ידוע מהעבר בשם פרדריק בראון.
אה, שכחתי להזכיר. נדמה לי שהסיפורים כתובים בעברית.
