הראיון האחרון/אשכול נבו - המלצה חמה

תארו לעצמכם סופר היושב מול דף לבן ושום דבר לא עולה בראשו לכתוב. עצוב. הוא תמיד יכול לכתוב על ייסורי סופר היושב מול דף לבן, או לבחור באופציה בה בחר אשכול נבו, לענות על ראיון אינטרנטי, שנשלח אליו באינטרטנט ובו קובץ שאלות קוראים. חביב ויחסית מקורי.

אז התחלתי לקרוא כי גם לי לא היה משהו טוב יותר לעשות באותו רגע, וכשאין מה לעשות, קריאה זה הבילוי החביב עלי. עד מהרה התגנב ללבי הספק, האם נבו באמת עונה בכנות לגבי עצמו, משפחתו וקורותיו מאז ומתמיד? בעת הזו גיגלתי ואכן לא פרטיו האמתיים מופיעים בתשובותיו, אלא שבאחת מתשובותיו מופיעה ההתחייבות שהוא אינו מתחייב שפרטים מחייו האמתיים אינם מופיעים בתשובות... הבנתם? יהודי עונה בשאלה על שאלה, וכדי לסבך מכניס פעמיים שלילה באותו משפט.

ומה שואלים בשאלות שאולי הן שאלותיו שלו עצמו? האם אתה מאמין באלוהים? האם תיסע מעבר לקו הירוק לערב קריאה? האם פרטים מחייך נכנסים לסיפוריך? מדוע ספריך עצובים? ועוד ועוד.

עכשיו תניחו לכל מה שקראתם למעלה ושמעו זאת: הספר מפעים, מרתק, אבל מעל לכל, מפתיע שוב ושוב, ואפילו שוב. לכל שאלה יכולה היתה להיות תשובה של פסקה-שניים, אבל במקום זאת מקבלים לעיתים שורה או מיני סיפור. המיני סיפור מפתיע, מראה כמה עולמו הפנימי של נבו מורכב ונפתל.

עכשיו תניחו גם לזה והקשיבו: חשבתם שתקבלו שיעור של שו"ת? טעיתם ובגדול. קיבלתם פחות או יותר את סיפור חייו של אשכול נבו, אף אם הפרטים שונו כדי להסתיר אמת זו או אחרת. סיפור חייו נפרש לפנינו, אשתו, ילדיו, חבריו, דמותו כסופר, טעויות חייו, מעט מאוד על היותו נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול, ושעל השער הקדמי של הספר צילומי שטיח קיר אמיתי של נעמי אשכול דודתו.

ה"סיפור" מרתק, נאמר, מפעים ומפתיע, נאמר גם נאמר, כתוב היטב וכנראה נאמן לדרכו של נבו כמלמד כתיבה ובעל בית ספר שכזה ולא מן הקטנים.

ובסוף?

בסוף ספר מן המקוריים שיש, של אדם שהאגו ממנו והלאה, שחששותיו מרובים מביטחונו, שהספק חברו הטוב ביותר וחברו הטוב ביותר מבקש ממנו להזריק לו זריקה שתגאל אותו מהסרטן המייאש. היעשה זאת?

ואז, באמצע שיעור באחת הסדנאות הודעת סמס בנייד. לא צריך לקרוא לעומק. איך ממשיכים שיעור ככה כשהנוראה בהודעות נקראה? גם לי זה קרה פעם כשהנוראה בהודעות הופיעה ממש לפני התחלת שיעור. איך מלמדים?

הדמעות עלו מעצמן.

מועמדת יקרה/טלי שפירא שחטר - המלצה רפה

 

מועמדת יקרה הוא ספק ספר מתח, ספק דרמה, ספק תעלומה סתם או סיפור עם לב טוב וסוף טוב.

תמרה אורלב (יובל שרף במיני סדרה), באמצע שנות השלושים שלה, עם רזומה של עורכת-דין מוכשרת ומתוקשרת העוסקת בפלילים, נקלטת במצלמתנו כשהיא מגינה על כדורגלן מוכשר (לי בירן, בסדרה), אך כזה שלא יודע כיצד לא נתפסים עם סמים קשים, ובעיקר עם הנושא/ת אותם ומשתמש בהם. חבריו לקבוצה יוצרים קהל צבעוני וקולני במשפט ולאחר הזיכוי התקשורת עטה על עוה"ד אורלב, כשברקע כבר הגישה את מועמדותה לשיפוט.

כמעט בכל הופעה בבית המשפט בת"א ניגש אחד גיל, סטודנט צעיר למשפטים (דניאל ליטמן, בסדרה) ושואל שאלות את עוה"ד אורלב. זה לא מפריע לתמרה אורלב, שהרי יש לה אור בלב. אלא שפתאום היא מוזמנת ע"י כבוד השופט מרינסקי לשיחה (לא נמצא שחקן ישראלי מתאים לסדרה, שלמה בראבא או נתן דטנר, שלא עברו אודישן, לכן פניתי לסוכן של כריסטופר ווקן). כבוד השופט מרינסקי גילה שיש בעיה עם בנו ועם קוקאין שנמצא במעילו. מיהו בנו? למה נבחרה דווקא תמרה אורלב לסייע בזיכוי הבן?

מפה לשם, חולפת דמותו של אחד בעל עיני פלדה כחולות במסדרונות בית המשפט (מארק איווניר, בסדרה), שמאיץ את הדופק של עוה"ד אורלב. מיהו בדיוק וכיצד בא לעזרתה בנוגע לעולם התחתון?

פקד גומילי (עמוס תמם, בסדרה), הרגיל לעמוד מול תמרה אורלב במשפטים ולהישאל על-ידה בנוגע לפשעים בשטח, טורח ואומר לה בשיחה פרטית שאותו בעל עיני פלדה, ד"ר מיכה דורוני, מתעסק בעניינים שאינם לטובת מי שמגישה מועמדותה לשיפוט.

בחייה הפרטיים של תמרה אורלב אין אב בכלל, אמה מתה לא מזמן והותירה חור בלבה. גם שקט אין. פריצה אפשרית מתרחשת בביתה, מכתב מסתורי המשמיץ אותה ומלווה בתמונות מאשים אותה בשכרות, זאת כדי למנוע את הבחרותה לכס השיפוט, גם ניסיון דריסה מתרחש. עשרה ימים בבית החולים והשתחררות עם קביים. אין רגע דל.

איך הכל מתחבר? מתחבר.

טלי שפירא שחטר בהחלט יודעת לכתוב וגם לחטוא בחטא הבלתי נסלח של עודף עצום של דימויים. הספר היה יכול להסתכם ולהסתמך על 100 עמודים פחות, אבל בכל מקרה נקרא בשטף.

מה שאבד בזמן/נורית גרץ - המלצה

 

אחרי קריאת ספרה של גלית עוז, המכפיש את אביה עמוס עוז ומציג אותו כאב מתעלל, ואחרי קריאת ספרו של אחיה הצעיר דניאל עוז, המציג את האב כאב שכל בן היה מתברך בו, הגיע הזמן לסגור מעגל ולקרוא משהו המציג את עמוס עוז מחוץ למשפחה.

נורית גרץ מכירה את עמוס עוז שנים רבות מאז לימודיה בספרות באוניברסיטה וכתיבה על עמוס כחלק ממטלותיה לסיום התואר. בהמשך היא גם מלמדת עליו. היא עצמה מתקשה בתחילה להציג סיפור סדור, מציגה סיפור מבולבל, קופצני ונטול קוהרנטיות. רוב הזמן היא מנסה להציג את סיבת קיומו של הספר בתואנת שיחותיה עם עמוס, שיחות שהתמשכו על פני שנים במרווחים קבועים עד כדי אובססיה. למרות שיחות אלה, הספר מתקשה בהצגה משכנעת של מה שזה לא יהיה.

זהו. אחרי שסיימתי לרדת על נורית גרץ, התחלתי להתרגל לקפיצות בזמן. מדובר באישה לשני עמוסים, עמוס קינן בעלה ועמוס עוז, נשוא כתיבתה, שותף השיחות הבלתי נגמרות בשמונה וחצי בבוקר יום ראשון, כל יום ראשון, כל שבוע.

גרץ היא מומחית עם עוז, על עוז. קראה כל ספר שלו, אוהבת הכל, כן עם ביקורת, לא עם הסתייגויות מיוחדות. במיוחד חזרתי לספר הזה שלה, שפעם כבר נטשתי, כדי ללמוד על יחסה של גליה עוז לאביה. בעמ' 83 נאמר שעמוס עוז פחות נלהב מפרסים ועיטורים (מהם יש לו 57, לא כולל נובל), כן נלהב מקשרים אנושיים, מהילדים, הנכדים. אף מילה על גליה. בעמוד 119 כבר מדברים על הסרטן של עוז, הוא בבית החולים וכל המשפחה לידו. כולם, כולל גליה. כנראה.

אחד הקטעים המשעשעים בספר עוסק בנורית עצמה, שקמה מהכתיבה על רחל המשוררת ועל מותה בבדידות משחפת. רופא מומחה שולח את גרץ לצילום והאבחנה: שחפת, מחלה שכבר בעצם לא קיימת. בשיחה הבאה עם עמוס, החולה בעצמו, הם מפנטזים על הליכה לבית ההבראה של האנס קסטורפ מהר הקסמים...

אלא שמה שהתחיל בספר בבקשה של עמוס מנורית, שתכתוב מעין ביוגרפיה של השיחות שלהם, לא מה שהופיע ממילא בסיפור על אהבה וחושך, מקבל דגש מצמרר פתאום: "אני מבקש ממך שתכתבי, תכתבי עם הפנים למשפחה שלי, תספרי להם שהלכתי בעולם כמעט שמונים שנה וכל הזמן חיפשתי אישור שאני שווה משהו, בגלל שבגיל שתים-עשרה טרקו לי את הדלת בפנים ובעצם הבנתי שהטריקה הזאת אומרת שאתה לא שווה כלום בעיני נשים ואתה לא שווה כלום בעיני אף אחד". (עמ' 149). איזו אומללות. וכך, במשך שנים שומר עוז באדיקות על לוח הזמנים המדויק של השיחות שלו, עם נורית, עם בולי (א. ב. יהושע), עם ניבה לניר, עם שמעון פרס. אדם שכך להוט להכרה בטח סבל לא מעט מניתוק קשר של בתו.

וכך מתברר, שנורית גרץ היתה עם שני עמוסים והיתה בהחלט עמוסה בשני גברים דעתנים, זה המתעקש להכין ארוחות גורמה בבית, היא רק רוצה שניצל ואורז, השני הוא פרוייקט חייה, אחריו היא עוקבת בדקדקנות, מהשיעור על מיכאל שלי, שהיא מעבירה באוניברסיטה, ועד לספירות הדם כשהסרטן של עמוד עוז נעלם ושב במלואו עוזו לחסל את עוז.

וגליה? גליה לא קיימת בסיפור, אם כי חייבים לציין שגם פניה ודניאל לא ממש שם. הנפח שתופס עמוס עוז מספיק לכמה פרסונות דעתניות. האיש שסבר שהוא כלום, היה בהחלט משהו.

לפני כל פרק מביאה גרץ ציטוט כלשהו משיחה כלשהי בין מאן דהוא ועמוס עוז: "גם אחרי הספר האחרון התקשר. הפעם, כדי להתנצל. הוא קורא את הספר החדש שלי לאט מהרגיל, בגלל הטיפולים הכימותרפיים שמקשים עליו. משום כך עדיין לא סיים אותו. הוא רק מקווה שאני לא נפגע. הוא מקווה שאני לא נפגע? אני כותב את הדברים ומצטמרר". אשכול נבו, שלום, מורה.

גם אני הצטמררתי.