כמו סטונר, "כוחו של הכלב" הוא תגלית מחודשת של יצירת מופת. כך כתוב על הכריכה וזו חתיכת הבטחה. האם היא מתממשת?
לא.
הספר כתוב בצורה די סתמית, אפיון הדמויות לוקה בחסר בלשון המעטה, הסיפור לא ממש מעניין, אבל הפוטנציאל קיים. לכל זה נוסף תרגום גרוע של יעל אכמון. אני לא יודע מה כתוב במקור, אבל אני לא רוצה לראות בתרגום קלבסה, דוגמה אחת.
ובמה דברים אמורים? סוואג' רקח לנו הבדלים ופערים, ומהם אכן נוצרים סיפורים טובים. השנה היא בערך 1925, המיקום הוא סולט לייק סיטי, חור מוכר בארה"ב. גשם יורד לעיתים רחוקות, קוצים גדלים מעצמם וזה לא המקום לפרי וירק. לפרות כן. פיל וג'ורג' הם אחים בסביבות גיל ארבעים, עשירים בשל חוותם הגדולה. פיל הוא הדמות היותר אינטלקטואלית מהשניים, דבר המשמש אותו בעיקר לרדת על אחרים, אבל גם להתחבב עליהם. אפיון גרוע, כבר אמרתי. ג'ורג' הוא היותר "כבד", איטי יותר וחושב יותר, אבל מיושב בדעתו ולא שולף החלטות.
בלי קשר אליהם, רוז וג'ון בעלה, מתיישבים בהרנדון הסמוכה. רוז מנהלת פונדק וג'ון הוא רופא לא מצליח. בהזדמנות מסויימת פיל נקלע לפונדקם, מעליב את ג'ון בגלל בנו, פיטר, הנחשב בעיניו לרכרוכי.
זמן עובר, ג'ון הרופא כבר לא בתמונה, ג'ורג' מרחם על רוז, בסוף מתחתן עמה, מביאה לחוותם, שם היא זוכה לבוז והתעלמות מפיל, אותו פיל החושב שבנה בן השש עשרה רכרוכי. הרכרוכי ופיל הלעגן מתיידדים משום מה.
וכך זה נמשך. הספר קופץ מסצנה לסצנה, הדברים סתמיים בעיקרם, שום דרמה מיוחדת. מה כן? שנאה, בדידות, קור, אלכוהול. שום תקווה, שום קרן אור, שום סטונר.
בסופו של יום, פיטר לא היה יכול להניח ללעג הסמוי, ולעיתים הגלוי, של פיל לאמו. לפיטר, שהוא בעל שאיפות להיות רופא כאביו, ולומד רבות לקראת תפקיד זה, משתמש במעט מהידע הזה כדי לממש את הפתגם: כל כלב בא יומו.
קריאה סבירה ולא ממש מתגמלת. לא להתרשם מאחרית הדבר של אני פרו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה