איך שיר נולד?
כמו הצחוק
זה מתחיל מבפנים
ומתגלגל החוצה
איך משורר נולד?
כמו תינוק
בהתחלה זה כואב
אחר כך יוצא החוצה
וכך נולד לו פנחס שדה, משורר, סופר ומתרגם, ואת סיפור חייו
מגיל 14 בערך עד 27 אנו מקבלים כאוסף אנקדוטות מחייו, מהן קצרות יותר ומהן ארוכות
יותר, החל בחייו בקיבוץ שריד, דרך ירושלים ולונדון. אף לפריז הגיע ממרסיי. את
הוריו המפליגים בריבים עזב והעדיף שקט ובדידות, עד חרפת רעב, רק לא ויכוחים
אינסופיים.
פנחס שדה נולד ב-1929 כך שתחילת הספר זמנה עוד לפני קום
המדינה וההמשך בירושלים הגובלת בירדן. היו אלה זמנים של עברית נפלאה ומליצית, לא
עגנונית, אבל לא זרוקה ואף לא מתחכמת רק כדי להראות שליטה בשפה ככותבים המודרניים.
עברית בשרנית ובעיקר דרך דיבור צנועה וחפה מהתנשאות.
הכתיבה היא על גבול זרם התודעה, אוסף אינסופי של מחשבות על
טעם החיים, חדלונם, הצורך בהסתפקות במועט ואף היכולת לחיות דרך המעט. יש תחושה לא פעם
שדבר לא קורה, שזה לא ממש מעניין, אבל כמו-אוטוביוגרפיה של בן 27 יש בה משהו מושך.
וכך חולף עוד עמוד ועוד עמוד, שדה נזרק לו לשדה אמיתי להרהורים, נוסע ללונדון בלי
אגורה בכיסו ובלי אנגלית בפיו, מקריא משיריו בערב לכבודו ואינו מרגיש דבר. מה
נרגיש אנו?
וכך חולפים להם 446 עמודים בגרסה המהודרת של עם הספר פרוזה
ישראלית. הספר מעניין, אבל לא מרתק. נשמע כפרדוקס, אלא שזה לא ספר הנקרא בשקיקה.
ההפך. צריך להניח את הספר מדי פעם, באשר הוא עמוס במחשבות של צעיר בעל מחשבות
זקנות, אחד המעדיף שקט ובדידות ויכול כך סתם להביט בנוף שעות, רצוי נוף גשום,
ירוק, רטוב ומנצנץ. אנחנו בעידן בו אנו חיים בקליקבייט, מאומנים לקלוט פיסות מידע
חלקי, מעניין לרגע ונשכח כפגע. נשימה ארוכה דרושה לקריאת הספר והוא נקרא בקלות,
תובנות אינסופיות עוברות מול עינינו וכל זאת מאדם צעיר עד כאב. לא מכיר רבים
המוכנים לחיות מרצון בעוני, בדלות, ללא אופק תעסוקתי ותכנון פנסיוני. האם אלה החיים
כמשל?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה