ראיתי איש הוא ספר בו הסיפור מתחיל בעמוד 121. ומה עד אז?
ספר ברנז'אי. איזו ברנז'ה? ברנז'ת המתגוררים בערים נחשבות, עובדים
בתקשורת/בנקאות/אופנה, שותים יין כמו מים, מכירים את המי ומי וקורים להם אסונות
מיוחדים.
הסיפור כתוב רע, מתורגם רע עוד יותר, לא מרתק לרגע ומעצבן
ברגעים רבים בהם התחושה היא של תרגיל כתיבה ענקי ועוד מעט יגיע הסיפור האמיתי,
המלוטש, הראוי לקריאה.
ומה יש באין סיפור הגרוע הזה? יש אחד מייקל, עיתונאי הכותב
בעיתונים מסוג שבועונים וירחונים נחשבים. סיפוריו אהובים משום שהוא עצמו מצניע את
האגו שאין לו ומעדיף לשים במרכז את נשואי כתבותיו. הוא יודע להקשיב ויודע להתבונן.
הוא כמובן גבוה ונאה כמו בכל רומן רומנטי דה לה שמאטה. בשלב מסוים לונדון צרה עליו
והוא עובר לניו יורק, שם הוא ממשיך בכתבות בעומק שלו ואף כותב ספר. בשלב מסוים הוא
פוגש את קרוליין, למותר לציין שהיא יפה וסקסית. הם מתחתנים, לקצר סיפור ארוך
ומיותר, לא מצליחים להגיע לשלב השגרה המאוסה בנישואין, מוטיב החוזר בספר המאוס
הזה, והופ היא נהרגת בפקיסטן בסיוע מיטב הטכנולוגיה האמריקאית. הטכנולוגיה הזו
מסייעת להרוג חורשי רע מוסלמים, אין סוף לקלישאות, אבל מאחר וזו קרוליין המפורסמת,
חקירה מתרוממת והמוציא להורג כותב מכתב על נייר ממשי למייקל הבעל ומתנצל. לא תגלגלו
עיניים לשמים?
אבל לטוויסטים אין סוף, תמוהים ועל סף הצדקות מסוג האם לבעל
עני אין הצדקה לפרוץ לבית מרקחת ולגנוב עבור אשתו החולה תרופה שהרוקח הפקיע
מחירה?
ספר עלוב במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה