זאב הים/ג'ק לונדון - המלצה רפה

זאב הים הוא ספר של אחד המבין בימאות. לונדון עסק כימאי בציד קשוח והוא מבין דבר או שניים. בסיפור בגוף ראשון בחר לספר את סיפורו של האמפרי ואן ויידן, חנון שלא עסק בימיו בשום עבודה, לא קשה ולא קלה. כג'נטלמן, שאביו הותיר לו קצבה מסודרת, הוא לא נדרש לעשות דבר, כל שנותר לו היה להעביר את חייו בנעימים. בגיל 35 עלה על ספינה בדרכו לאנשהו במערב ארה"ב, אי שם בסן פרנסיסקו. הספינה נטרפה בהתנגשות, האמפרי ניצל והועלה לספינה אחרת, רק כדי "להחטף" ולהיות עוזר טבח, מסוג העבודות הנקלות ביותר בספינה, ממש אחרון בשרשרת (מגישי) המזון.

האמפרי אדם מלומד והוא נתון למרותו של קברניט קשוח, אחד המפעיל את אגרופיו הקשוחים ואין בו רחמים משום סוג. תפקיד חייב להתבצע, לא ממש משנה ע"י מי ולא משנה הכשרתו. שמו של קברניט זה הוא וולף (זאב) לארסן.

למרות ההבדלים העצומים בין הקשיחות הבלתי מתפשרת והפרגמטיזם המחושב והקר של לארסן, לבין הג'נטלמניות הרכרוכית של האמפרי ואן ויידן, "האמפ", נוצר ביניהם בכל זאת קשר כלשהו. מתברר, שהקברניט הקשוח הוא אוטודידקט, אחד שקרא ולמד מכמה מקלאסיקות העולם, ואם לא די בכך, גם לנהל שיחה מלומדה יודע הוא. עליית מעמדו של האמפ מאחרון שרשרת המזון לסגנו של הקברניט היתה קצרה להפתיע. שניהם היו מסתגרים לשיחות ארוכות, לשעות ואף לימים, אז גם נודע להאמפ כי לארסן סובל מכאבי ראש מענים.

עד מהרה ובסערה אחרת, עלו לספינה עוד ניצולים וביניהם אשה אחת, מוד, שאף היא חשה חטופה. קשר אמיץ נוצר בינה לבין האמפ, שלמרות מעמדו הרם בספינה, אין הם חפצים להשאר בה ולהיות עדים לאכזריותו של לארסן ולציד דובי הים חסרי הישע, שפרוותם נמכרת במחירים גבוהים לעשירים.

שניהם בוחרים לצייד סירה, לברוח מהספינה ולהגיע לחופי יפן. אבל תוכנית זו אינה מתממשת והם מגיעים לאי, רק כדי להווכח לאחר זמן מה שגם הספינה ממנה ברחו הגיעה לשם ריקה, פרט ללארסן, שנותר בה לבד וסובל. לכאורה, הצלה, גם אם זו ספינה ממנה ברחו.

האם יצליחו איכשהו?

למרות החומרים המשובחים היוצרים ספר זה, לונדון אינו ממש טוב בלהפוך ולדוש בהם. זה נקרא יותר כספר הרפתקאות ורק בסוף הספר נאמר שלונדון למעשה רצה להעלות את נושא ציד דובי הים לתודעה. לא נשמע ממש משכנע.

תרגום הספר החדש מודרני מדי, לא מעניין ולא עבר הגהה נחוצה. ההמלצה על הספר קלושה למדי.

קצב התמוססות הקרחונים/יזהר הר-לב - אי המלצה

אין בספר הזה דבר. סליחה, יש בו פוטנציאל, פוטנציאל לסיפור טוב וכתיבה טובה. אבל המימוש קלוש.

דניאל הוא פורש/מתפוטר מחברת ביטוח. יש לו בן בשם נומי. הילד בן 9 המשחק כל הזמן במשחק מחשב הנקרא World of Warcraft, בשבילכם WOW. ואו. המשחק מוגדר בהגדרת T(een), שזה משהו מגיל 13, אבל למה לחפור? לדניאל אישה בשם נוגה, מעצבת חלונות ראווה ושונאת כל רגע בעיסוק הזה.

לדניאל זמן בשל היותו בלתי מועסק. הוא מוצא נערה בשם אנה בבית קפה אינטרנט. הוא מבקש ממנה להיכנס למשחק ולראות מה הבן שלו עושה שם. מכאן פוטנציאל להתפתחות חד פעמית, אקסטרווגנטית, כזו שלא נראתה בעבר ויכולה להתממש רק בטכנולוגיה הקיימת היום. האם משהו מזה מתממש? כן ולא. כן, משום שדניאל אכן רואה את בנו שם, בן השולט בסביבתו ונמצא בדרגה מתקדמת במשחק. לא, כי יזהר הר-לב, מחבר הספר, אם כל היותו מצטייר כאדם אינטליגנטי, לא הצליח לעשות כלום עם הסיפור הזה.

מילא חוסר הצלחה בחלק הדי מרכזי בסיפור, אבל בחלק מרכזי אחר, החלק של המשפחה, מתחיל טוב וממשיך רע, יש משפחות כאלה והן שונות ("כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה." טולסטוי). נוגה עוזבת את הבית, ידה ידה ידה.

האם קווי הסיפור הם מקבילים, שכמובן לא יפגשו לעולם? מי אמר שהקווים בכלל קוויים? בהמשך יש הסתעפות מהיותר הזויות שנראו בספרות, אפילו הסתעפות מיותרת, שלא מובילה לשום מקום, נטולת חן וטעם.

חבל. הכתיבה טובה ומדוייקת, הפוטנציאל קיים וזועק, הטיפול כושל.